קרן פלס היא אחת מהזמרות האהובות והמצליחות במדינה. לצד היצירות הרבות שכתבה וההופעות אליהן הקהל מגיע בהמוניו, היא גם הופיעה על המסך כשופטת ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" - ושיר שכתבה יבוצע על ידי יובל רפאל על הבמה הגדולה בשווייץ. לא פעם עמדה פלס בלב השיח הציבורי, והערב (שישי) היא הגיעה ל"ריאיון מיוחד" והשתתפה בשיחה שבה אף נושא לא היה מחוץ לתחום.
המראיינים שעל הספקטרום האוטיסטי התעניינו בחייה של הזמרת - החל מהגירושים מנועם טור והיחסים ביניהם היום, ועד הדבר שבו היא הכי מתביישת. פלס שרה עם הקבוצה ושיתפה על התפיסה העצמית שלה, על התחביבים המפתיעים וענתה בכנות יוצאת דופן על שאלות שלא נתקלה בהן קודם לכן.
את השופטת האהובה עליי ב"הכוכב הבא לאירוויזיון". האם יש סוד גדול מאחורי הקלעים שלא ידוע?
"החדר שלי הוא הכי גרוע. אני עשר שנים בתוכנית, אבל לא התקדמתי בחדרים. בחדר של איתי לוי יש ספה מפוארת עם שתייה ואוכל, כשאני נכנסת אליו עושים לו מסאז'. אצלי אין מקום לזוז ואם מישהו צריך ללכת לשירותים אז אני החדר הראשון וכולם נכנסים לשירותים שלי. זה מזכיר לי את הבית, אין לי שום פרטיות".
כשאת חוזרת הביתה אחרי הופעה, האם את מרגישה שבעה ומרוצה או ריקנות ועצב?
"אני מרגישה ריקנות ומרוצה. אני מרוצה ואני אוכלת, אני לא שבעה. מבחינת ההופעה, כיף לי על הבמה - כשאני יורדת מתחילים דיבורים ואני חוזרת לרצפה. אני עפה בשמיים ואז יורדת לרצפה, הרבה יותר כיף להיות בהופעה מאשר אחרי".
האם היית יוצאת עם גבר שעל הספקטרום?
"יכול להיות, תלוי מי הוא. לא חושבת שזה מגדיר בן אדם אם הוא על הספקטרום או שהוא בכיסא גלגלים, זה כמו משקל או אופי. זה תלוי בכימיה, רואה את עצמי יכולה גם להתאהב באישה אם הלב שלי היה מתאהב בה".
במה את הכי מתביישת?
"זאת השאלה הכי קשה ששאלו אותי בחיים. לפעמים אני מתביישת בזה שאני תחרותית, מנסה לטשטש את זה אבל אני לא יכולה להיות 'קרן פלס' בלי להיות תחרותית. אני לא אוהבת את התכונה הזאת אבל היא חלק ממי שאני. גם האגו, לפעמים מתביישת בזה. אבל הדבר שאני הכי מתביישת בו אלה הדברים בבית שלא רואים - קשה לי לישון בלילה, לא נרדמת. מביך אותי שאני צריכה לשים אוזניות אטומות וכיסוי עיניים. צריכה ששום גירוי חושי לא יתקרב וגם אז אני לא תמיד נרדמת, אם אני מתעוררת אני אוכלת. אז אני קצת מתביישת בכל ההרגלים שלי בלילה. כשאני כבר נרדמת אז אני כמו בלוק ואם מעירים אותי אז אני שונאת את העולם, כי עד שאני מצליחה להירדם מעירים אותי. ההתמודדות הכי גדולה שלי היא עם השינה".
נועם טור ממש חתיך. למה נפרדת ממנו?
"הוא הכי חתיך בעולם וגם הבן אדם הכי טוב שאני מכירה. זאת תחושה של כישלון וזה לא נעים, היה חלום שזה יהיה לתמיד. יש לנו ציור כמו באגדות - אמא, אבא וילדים בבית מושלם אבל הציור הזה לא אמיתי וזה לא באמת מושלם מתחת לציור. זה לא כיף, זה הרבה יותר כיף כשזה כמו שגדלנו וסיפרו לנו באגדות. מצד שני, נהיינו חברים הרבה יותר טובים, גם אני ונועם וגם הוא והילדים, לכל אחד מאיתנו יש יותר זמן אישי. קיבלנו את זה, לקבל את זה שמשהו לא מושלם בחיים זה שיעור חשוב השנה. לא הכל מושלם וזה מושלם".
את מרוויחה יותר כסף מהמשפחה שלך?
"כן, אני מרוויחה יחסית יותר. אם אני מסתכלת לבתים לידי ברחוב אז אני מרוויחה פחות, הכל יחסי. המקצוע שלי הוא לא מקצוע בטוח, כשמשהו משתנה ואי אפשר להופיע אז לפעמים אני לא מרוויחה הכי הרבה במשפחה".
איך את מתמודדת עם הפרידה מנועם טור? יש תחושות של חרדות ובאסה?
"עברה יותר משנה, הודענו לילדים על הפרידה ב-6.10.23 וקמנו לאזעקות. הם ראו שזה שאנחנו עוברים לגור בשני בתים זה לא באמת שנפרדנו, אנחנו עדיין אמא ואבא שלהם, אנחנו משפחה ובמלחמה תמכנו אחת בשני והיינו ביחד".
איך המורכבות לתמוך אחת בשני כשיש את הגירושים הכואבים?
"זה יותר קל לתמוך אחת בשני כשלכל אחד יש חדר עם מיטה וכל אחד ישן באלכסון, זה דבר מעולה. לא צריך לריב מי עשה ככה ומי עשה ככה, למה החברים באים ועושים מסיבות טראנס. לא יכולתי לסבול את זה. אז בדברים פשוטים זה עשה הכל הרבה יותר קל, הוא יכול להיות בבית עם חברים וישמעו טראנס ואני אהיה בבית שלי פותרת תשחצי היגיון ואז כשאנחנו נפגשים אנחנו לא כועסים על שום דבר".
את יוצאת עם מישהו כרגע?
"קשה לי לצאת, יכולה לפגוש אנשים ולהכיר אותם אבל צריכה לקחת זמן כדי לבחור בן זוג או זוגיות נוספת. יכולה להגיד שלא אגור עם עוד מישהו".
הרבה שואלים אותך בראיונות על השיער או על הגוף במקום על המשמעות של היצירה שלך. איך את מתמודדת עם זה?
"גם אותי יותר מעניין לשמוע על אחרים דברים כאלה, לא עמוקים. כשאני רוצה לברוח מהמחשבות שלי אז דווקא דיבורים דביליים כמו משקל, פרידות ורומנים - כיף לברוח לזה. מקבלת את זה שזה מעניין אנשים, זה המחיר של פרסום וזה מחיר שלקח לי זמן ללמוד איך לחיות איתו. בחרתי במקצוע הזה וידעתי מראש שזה יהיה אז גם קצת מתעסקים בשטויות וזה בסדר".
איך קוראים לילדים שלך ולמה בחרת דווקא בשמות האלה?
"תמיד אהבתי את המשוררת רחל, היא גדלה ליד הכנרת וגם אני. לא היו לה ילדים ויש לה שיר שנקרא 'אורי', שהיא אומרת: 'בן לו היה לי ילד קטן, אקרא לו אורי שלי'. אמרתי שכשיהיה לי ילד אגשים לרחל את החלום ואקרא לבן שלי אורי. לבת שלי קוראים לונה, כי נועם רצה שיהיה לילדה שם לא מחייב ובלי משמעות. לו קוראים נועם אז הוא תמיד צריך להיות נעים לכולם, הוא לא רצה שיהיה לה שם שמחייב אותה להתנהג באופן מסוים. יצאתי מהמקלחת ואמרתי לו: 'לונה', ישר שנינו אהבנו את השם".
איך את מחממת את הקול לפני הופעות?
"יש תרגילים שאפשר לעשות".
האם את אוהבת לאכול אבוקדו?
"אני אוהבת. ציפי שביט לימדה אותי שגבר הוא כמו אבוקדו - לא מוכן, לא מוכן, לא מוכן ואז רקוב".
האם היית רוצה לשנות משהו באופי שלך?
"הייתי שמחה שיפסיק להיות לי לא נעים, לא נעים לי לדרוש דברים. אני מרגישה קטנה, אולי אני מעריכה את עצמי מעט מדי. הייתי שמחה להיות יותר כמו רותם סלע - אם שואלים אותה כמה היא מרוויחה אז היא אומרת: 'מרוויחה הרבה, יש לכם בעיה עם זה?'. הייתי שמחה שיהיה לי את הדבר הזה בלי להתפתל עם המצפון כל הזמן".
האם את מצליחה לשלוט על הרגשות שלך?
"פיתחתי מנגנון שכשמשהו מציף אותי אז אני קצת נסגרת בתוך עצמי. לפעמים אנשים חושבים שאני סנובית או לא נחמדה בגלל זה, אבל אני מגנה על עצמי. מלחיץ אותי שיש הרבה אנשים וכשיושבים במסיבה אני נורא נבהלת ואז אני שותקת, זאת ההתמודדות שלי כשאני נלחצת. לפני כמה שנים הלכתי לאבחון - אני לא מסתדרת בחברה ויש דברים שמרתיעים אותי כמו רעש חזק מדי או מגע מסוים, אני לא מחבקת יותר מדי. הלכתי להיבדק ואמרו לי שאני נמצאת איפשהו בתוך הקשת ולא יודעים איך להגדיר את זה. הקשת רחבה ועם הרבה צבעים, גם אני נמצאת עליה במיקום שלי. היה לי קשה בילדות להסביר מה קשה לי כי לא אבחנו אותי אז חשבו שהכל אצלי בסדר. כשנותנים לי הגדרה ואני יודעת להגיד שאני ככה בגלל שיש לי קושי עם הדבר הזה, אז זה עושה את החיים קלים. אני נמצאת גם על הספקטרום, יש משהו שנקרא 'מגושמות חברתית' וברגע שאנחנו לומדים להכיר את הדבר הזה בנו אז אין לנו רגשות אשם. אנחנו לא מרגישים רע עם עצמנו שזה הכי חשוב והעולם צריך ללמוד לקבל אותנו כמו שאנחנו".
יש לי הומור שאנשים לא תמיד מבינים. אותך לפעמים לא מבינים גם?
"אני לא מבינה סוג מסוים של הומור, לא מצליחה להבין ציניות. אומרים משהו בצחוק ואני מתייחסת לזה ברצינות ואז צוחקים עליי. מבינה סוג מסוים של ציניות, אבל הרבה סוגים של ציניות אני פשוט לא מבינה שזה בצחוק ואני מתייחסת לזה ברצינות".
מה השיר האהוב עלייך של מייקל ג'קסון?
"קשה נורא לבחור. 'בילי ג'ין'".
אם היית יוצרת בתור סופרת צללים, עדיין היית מסופקת ממה שאת עושה גם בלי הקרדיט והפרסום?
"לא. האם הייתי כותבת שיר באי בודד שאף אחד לא גר שם? לא יודעת. אנחנו רוצים לקבל כפיים על ההצלחות שלנו, האגו צריך שיאכילו אותו".
איך כתבת את השיר "איתי" בגיל כל כך צעיר?
"לא ידעתי איך לספר את מה שהיה. הוא בא אליי הביתה, שתה ואכל - לא שאל איך אני מרגישה או התקשר אליי אחר כך. רציתי לספר על זה למירי ולכל החברות שלי והדרך שלי לספר הייתה לכתוב שיר. מירי באה אליי, אמרתי לה 'תקשיבי מה קרה לי עם איתי' וניגנתי לה את השיר. היא שאלה אם היא יכולה לקבל את השיר הזה, הבנתי שזה שיר טוב והקלטתי אותו. הזמנתי את איתי להתארח בהיכל התרבות ולשיר את זה, הוא ענה שהוא לא חושב שזה מתאים לו. הוא ממש האיש מהשיר, גם היום".
האם את מרגישה שהפרסום ואהבת הקהל גרמו לתכנים שלך להשתנות עם הזמן?
"כן, אני חושבת שזה פוגע באותנטיות. השירים הראשונים שכתבתי לפני שהתפרסמתי תמיד יהיו הכי טובים, לא ידעתי שאנשים יכולים להיפגע אז כתבתי שיר על שמעון השכן שלי ואחותו נורא נפגעה כי ידעו מי זה. בהמשך לא כתבתי שירים עם שמות מפורשים או שהייתי משנה את זה, השירים בהתחלה היו בלי פחד והיה לי יותר חופש ועכשיו אני צריכה לעבוד יותר קשה כדי להביא אותנטיות".
החברות שלך עם מירי מסיקה נראית קרובה ואמיתית. אתן באמת חברות טובות או שזה עבור הפרסום?
"אנחנו חברות ממש טובות. מאז שהכרנו היה אינטרס כי רציתי שישמעו את השירים שלי והיא רצתה שיהיו לה שירים, היה לה חוזה בחברת תקליטים ואני כתבתי לה. אינטרס זה לא תמיד דבר רע, אנחנו חברות גם כשאנחנו רבות ואנחנו רבות הרבה, היא עושה לי מיגרנה ואני לא עונה לה, אבל תמיד ברגע האמת אנחנו שם אחת בשביל השנייה ותמיד שאנחנו נפגשות אנחנו גם בוכות".
האם את ורותם חברות?
"לצערי לרותם יש חברות כל כך נפלאות והן עושות ביחד דברים שווים, נראה לי שיש לה מספיק חברות ולא יוצא לנו להיפגש חוץ מהצילומים. הלוואי שפעם אחת הייתי בתוך חוג החברות של רותם, מרגיש כמו טיול לדיסנילנד".
הבאת כלבה הביתה והיו הרבה ביקורות. את קנית או אימצת?
"המקרה שלי מאוד מורכב, בגלל זה גם לא רציתי להיכנס לזה מול התקשורת. אימצתי הרבה כלבים בחיים שלי והייתי אומנה להמון כלבים. לפעמים יש מקרים עם כלבים שנקראים 'כלבים תומכים', המטרה שלהם זה לעזור גם לילדים עם קשיים. המצב היה מאוד מורכב, הייתי צריכה להביא לתוך המשפחה שלי כלב תומך מכל מיני סיבות. לא מצאתי אחד לאימוץ, זה מה שאני יכולה להגיד".
עברתי לגור עם בת הזוג שלי. מה הטיפ שלך לזוג שהתחיל לגור ביחד כדי שהכל יעבוד כהלכה?
"שתי שמיכות פוך והמון כריות, אתם מסודרים. נפלא בעיניי שאני יועצת זוגיות".
את כמו ציפור שעפה ושרה. את אדם שכשאת שרה יש בזכותך משמעות ותקווה.
"לא הרבה יודעים אבל אני צפרית, יש לי משקפת ואני מאוד אוהב להסתכל על ציפורים".
מי יותר קשור אלייך, אמא או אבא?
"כשהייתי ילדה אז אבא שלי, הוא עבד קשה כל הזמן ורציתי להיות חרוצה כמוהו ולהשיג דברים. אמא שלי גידלה אותנו, היו הרבה שנים שקצת זלזלתי בזה שהיא לא עובדת ושהיא לא כמו אבא. היא לא שמה על זה, היא הייתה מי שהיא. יש לה המון דברים שמפריעים לה והיא לא תמיד תבוא לעזור לי כי זה לא נוח לה, למדתי להעריץ אותה על זה. זה כמו מה שרציתי לשנות בעצמי, אז אני לומדת יותר ויותר איך להידמות לאמא שלי והיום היא מספר אחת".
עברת ניתוח לתיקון פזילה. האם צחקו עלייך או כינו אותך בשמות מעליבים?
"צחקו עליי שהייתי פוזלת. אחרי הניתוח צחקו עליי יותר כי הייתה לי רטייה, קראו לי 'קפטן הוק' ו'פיראט'. ממש לא אהבתי שקראו לי ככה, הייתה לי את הדרך להסתגר בתוך עצמי וללכת לעולם שלי - לשמוע המון מוזיקה, חלומות ומחשבות וככה התמודדתי".
מתי זה הפסיק?
"מתי שהפסקתי ללכת עם הרטייה. בתיכון בנות התחילו לשנוא אותי כי בנים אהבו אותי, הבנתי שאני כנראה יפה. זה עניין של הרגשה מבפנים, החלטתי שאני ארגיש שאני יפה לא משנה מה. היום אני כבר לא מרגישה יפה, מרגישה שלמה אבל פחות יודעת מה זה יפה. נהיה לי עוד סנטר, לא יודעת איך אני חיה עם זה בשלום. העניין של היופי השתנה אצלי, מה זה יפה, האם זה הדבר המושלם הזה. למדתי שאיך שאת עומדת זה להיות חתיכה ושווה, זה שאת בטוחה בעצמך. אז אני כנראה גם יפה".
אמרת שאת רוצה שכולם יאהבו אותך וזה מתסכל. מה הדרך שלך להתמודד עם התסכול?
"שיניתי את הרצון, כבר לא רוצה שכולם יאהבו אותי. בגלל זה אני לא מפחדת להתבטא ולהגיד את הדעה שלי. מעודדת את כולם להגיד את הדעה שלהם ולא לפחד שלא יאהבו אותם. הייתי רוצה שכולם ילמדו להקשיב למי שהם לא אוהבים".
אמרת שבעזרת אוכל את מתמודדת עם דברים. איך את שומרת על הגזרה?
"אני אקורדיון, עושה מוזיקה בלהתרחב ולהצטמצם. צריך לאכול לא ממקום של הפרעת אכילה, שגם זה היה לי הרבה בחיים שאת אוכלת כי רע לך או כי את מאושרת. צריך לאכול כי זה כיף, נעים ובשליטה. איזון זה דבר חשוב בחיים".
איך הרגשת שקראו לקרנפית על שמך?
"זה הצחיק אותי. הפתיע שבחרו דווקא בחיה הזאת ולא בציפור. אני לא מתקרנפת".
מי האדם הכי שווה שאי פעם נישקת?
"חד משמעית נועם. הסתבכתי עכשיו עם מלא בנים בגלל התשובה שלי".
תגובות