שמונה שנים אחרי העונה הראשונה וכמעט ארבע שנים אחרי הקודמת, "שבאבניקים", הקומדיה מבית HOT שעוקבת אחרי ארבעה בחורי ישיבה חרדית, חזרה לעונה נוספת. הפקת עונה שלישית לסדרה בעולם הטלוויזיה הישראלי נחשב בגדר נס גלוי - בטח כשזה קורה בתקופה הנוכחית. העונה החדשה לסדרה שיצר אלירן מלכה, הגיעה למסך הקטן תחת צלו הכבד של השיח סביב חוק הגיוס שעודנו מסעיר את החברה הישראלית כולה - שרבים ממנה קורסים תחת הנטל של מלחמה שנמשכת כבר שנה וחצי.
בשמונה השנים האחרונות הדמויות התבגרו, וגם השחקנים. דניאל גד בן ה-34 שמגלם את אבינועם, אורי לייזרוביץ' בן ה-37 שמגלם את גדליה, עומר פרלמן בן ה-31 שמגלם את "לייזר" וישראל אטיאס בן ה-38 שמגלם את מאיר התכנסו לראיון מרובע עם N12 על תחילת הדרך, ההבנה שהם הפכו לכוכבים, הריבים, החיבוקים, היחס לחברה החרדית, סערת חוק הגיוס והפרק שעוסק במלחמה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"סדרה שנמשכה לשלוש עונות יש בה מן הרלוונטיות. זה מעל הטבע. אין הרבה סדרות שהמשיכו ועוררו כאלה הדים. התגובות הן בלתי רגילות, גם בארץ וגם בעולם", פותח אטיאס. לייזרוביץ' אומר: "למען האמת, הייתי בטוח שנשמע תגובות הרבה יותר מתלהבות, אבל המציאות שלנו מכתיבה משהו אחר. יש ציפייה אחרת מהסדרה, שהיא תתעסק בפוליטיקה, למשל".
ופרלמן מצטרף: "זה נדיר עבור שחקנים שיש פרויקט או דמות שמלווים אותם כל כך הרבה שנים. התחלתי בשנות ה-20, אלה השנים הכי מעצבות. יש לי התרגשות כזאת. בעונה הנוכחית הזאת אני מרגיש שאני איזו גרסה חדשה ואחרת שלי. מעניין אותי לראות איך האני החדש נפגש עם העולם החדש הזה. זו מראה טובה להתפתחות לצמיחה, לאיך הופכים למשהו מורכב יותר, לאיך אפשר להתעמק. הגיל נותן בינה. זו מתנה שאני מרגיש שהסדרה נותנת לי כבן אדם. זה מאוד חסר בעולם המשחק, זה עולם רעוע. אתה מתחיל פרויקט והוא נגמר ואתה נשאר בידיים ריקות. את 'שבאבניקים' אנחנו לוקחים לכל מקום".
אם אנחנו חוזרים אחורה - כשהסדרה יצאה שיערתם שיהיה לה כזה אימפקט?
ישראל: "כשהסדרה יצאה סגרו לנו כל מיני ראיונות וביטלו את כולם. לא קיבלנו חיבוק בהתחלה. אחרי שבועיים-שלושה הסדרה התפוצצה והראנו את הרלוונטיות שלה. אלירן כותב בני אדם, הוא כותב חומרים אנושיים, מערכות יחסים. נכון, הלבוש ספציפי, כי מדובר באוכלוסייה בתוך החברה הישראלית. פתאום מראים אותם אחרת, את זה שהם גם מגניבים. קיבלנו הכרה מאוד גדולה מתוך הדבר הזה. חבר שהתחיל לצפות בעונה הראשונה אמר לי שהדמויות מזכירות לו את כוכבי הרוק של שנות ה-70 וה-80. זה משמח. לראיה, עונה שלישית ובתפילה רבה נגיע גם לעונה חמישית".
עומר: "כשהסדרה התחילה הייתי סטודנט למשחק. הייתי בהלם בגלל שנתנו לי להיות בקדמת במה כזאת, להוביל יצירה אמיצה. בשלב הצילומים של העונה הראשונה היה לסדרה שם בדוי, 'עילויים'. לא יכולנו להגיע למוסדות חרדיים ולהגיד שקוראים לסדרה 'שבאבניקים', כי זו בעצם מילת גנאי. עשינו תחקיר בשכונות חרדיות והתחפשנו לחרדים בשביל להשתלב. מצד שני היה גם פחד איך יקבלו את הסדרה החילונים. אני חילוני, תל אביבי, אני עונה להרבה קלישאות. פתאום לראות שהאנשים שסובבים אותי הופכים לקהל הראשון שנשאב לסדרה, הבנתי שנוצר כאן קסם מיוחד. אלה אנשים שיש להם אפילו איזשהו אנטגוניזם כלפי חרדים - והנה הם סקרנים להישאב לעולם הזה. לא יודע מה סוד הקסם, אבל יש קסם. עכשיו כשהיא עלתה לנטפליקס, אנשים נסחפו לתוך הדבר הזה מחדש. בכל הגילים".
ישראל: "יש אותנו, עומר, יש אותנו, אנחנו, זה אנחנו, זה המגוון שלנו".
"אמרו שזה מוזר שאשחק דתי שוב"
דניאל: "אני גם הייתי סטודנט למשחק, בשנה השלישית. קיבלתי תפקיד בסדרה אחרת והימרתי על 'שבאבניקים', למרות שעדיין לא הייתה לי את התשובה הסופית. אני מאמין שבבסיס של יצירה יש את הרצון להיות ראי לחברה. הסיבה שכל כך רציתי להיות חלק מ'שבאבניקים', זה שלא רק שהיא מציבה מראה, היא גם מנסה לייעץ, להציע איזשהו פתרון, או ניצוצות של פתרון. כאומן וכאדם, לראות יצירות שעושות את זה, זה משהו שנותן תקווה. באחד מימי הצילום הראשונים דב נבון ניגש אלינו ואמר: 'חבר'ה, זו סדרה של פעם בדור'".
אורי: "אני בכלל לא הייתי אמור להיות ב'שבאבניקים'. אגב, מסיבה שעכשיו אחרי שצילמנו את הסדרה, נשמעת כמו סיבה אידיוטית לחלוטין. 'הוט' מיד רצו אותי. אמירה בוזגלו המלכה נלחמה עליי. הייתה מישהי בהפקה שאמרה 'אורי, מה קשור? הוא לא יכול לשחק מישהו דתי, כי הוא כבר שיחק דתי ב'זגורי אימפריה'. אמרתי לה 'מה הקשר בין אלבז ב'זגורי אימפריה' לזה?'. אמרה לי ששניהם דתיים ושזה מוזר שאשחק דתי שוב. הייתי ממש חצוף. אמרתי שאני היחיד שיכול לעשות את זה. יהיו טובים ממני, יהיו מצחיקים ממני, אבל אם אתם רוצים את כל המכלול - אתם צריכים אותי".
"גם באודישנים יצאתי גדליה. באודישנים עשיתי סצנה שאני מול החוקרת ואני צריך להגיד לה כמה הולכים לעשות ביד בגלל האישה בשלט. אני מגיע לאודישן ואני אומר: גדליה לא יגיד 'לעשות ביד', הוא יגיד 'לעבור על האיסור'. אומרים לי 'סליחה?'. התעקשתי, הוא לא יגיד את המשפט הזה, זה לא הגיוני. הבינו שיש להם גדליה מול הפרצוף".
"הלכנו לישיבה ושם זיהו אותנו"
כמי שהתבגרו אל תוך הדמויות האלה, עד כמה לדעתכם הסדרה מייצגת נאמנה את בחורי הישיבות?
אורי: "אני חושב שהסדרה עזרה להפריך סטיגמות. יש כל כך הרבה גוונים בתוך החברה החרדית. זה לא נגמר. הסדרה עזרה להראות את הנשמה, את הלב. במקרה יצא שהחבורה הזאת מורכבת מחרדים. באותה מידה זו יכלה להיות חבורה של עולים חדשים מרוסיה בן-לילה. אבל אלו ממש דמויות להערצה עבור בחורי ישיבה. כל אחד רואה את עצמו דרך הדמויות".
עומר: "עד היום אומרים לי שהם מכירים מישהו כמו לייזר שלמד איתם בישיבה. כנראה שיש איזה אב טיפוס, שהדמות נוגעת להם באיזו נקודת כואבת. לא משנה כמה מחקר עשינו, לא יכולתי להבין את כל הדבר. אני מגיע ממקום כל כך אחר. זה קסם שאומנות יכולה לייצר. אני שמח שלי, בתור שחקן, יש גשר לעולם שכל כך רחוק ממני ואז להם - יש גשר אליי".
ישראל: "בתחקיר הלכנו לישיבה. אני זוכר שכל אחד חיפש למי הדמות שלו הכי דומה. צריך להגיד שגם שם זיהו אותי ואת אורי מ'זגורי אימפריה'. זאת אומרת הם כן ראו וצפו בתכנים חילוניים. התגובות שאני שומע בגדול שזה בול אותו דבר ויש את העשרה אחוזים שאומרים: 'בואו, הגזמתם'. אני מסביר שלפעמים כדי להעביר סיפור, צריך לקחת אותו לקצה. הם מאוד מזהים את עצמם".
אורי: "לי בהתחלה אמרו שגדליה מוגזם, ואז נכנסנו לאיזה מקום ואני רואה מישהו שאוכל רוגלעך ונראה כמו גדליה. עוד שנייה הוא כרסם את הספרים. גדליה מוגזם? זה משחק מוגזם?"
עומר: "סביב יציאת העונה הקודמת הלכנו לאכול צ'ולנט, שזה הבילוי של ימי חמישי, והיינו כמו בריטני ספירס. היו מאות בחורים שחיכו לנו ליד המסעדה. הם רואים את הסדרה. אני חושב שכן יש יצירות על חרדים ויש ייצוג שלהם, אבל אנחנו מייצגים אותם בצורה מקורית. בצורה שהיא סקסית, מעוררת עניין, אפילו מעוררת קנאה. הם באמת מגניבים".
דניאל: "מצד אחד רוצים להישאר נאמנים למקום שהם מגיעים ממנו, אבל מצד שני תמיד הציעו את החרדי בתור מישהו שמתייסר, שנבדל, בטח ובטח בטלוויזיה הישראלית. זה אפרופו, החידוש - פתאום לראות חרדי שהוא חלק מהסיפור, שהוא שותה אספרסו, שהוא צועד בממילא וגם יודע טוב את הגמרא. תוסיפי לזה את עניין האמונה, שכל אחד מאמין בדרך שלו. אנחנו לא סתם נקראים עם הספר וכולי. נוצר פה איזשהו מכנה משותף נרחב".
"לפני שיצאתי לצילומים של העונה הראשונה, על רקע הדיבורים על זה שזו סדרת הדגל וההתרגשות הגדולה, נפגשתי עם יועץ אמינות. הוא לקח אותנו לסבב ישיבות בשעות הקטנות הלילה. בשבת ששמרנו איתו דיברנו על התסריט וסיפרתי לו שבשלב מסוים של התסריט מתפתח רומן בין הדמות שלי לסטודנטית בבצלאל. הוא אמר לי שאין את זה, שזה לא קורה בחיים האמיתיים ובחיים לא יקרה. הוא פשוט פסל לי את כל מה שבניתי שבועיים לפני הצילומים. לימים הסדרה עלתה וקיבלתי עשרות הודעות מזוגות שמורכבים מחרדי וחילונית או להפך. אני לא חושב ש-100% מהחברה החרדית שלם עם הייצוג, אבל הרוב מרגיש שסוף-סוף הציגו אותו באור אחר ומגוון יותר, שהחילונים כבר לא רואים אותם יותר כ'פינגווינים'. זו מילה שקשה להגיד".
"בסט לא תרגישי שיש במאי ושחקנים"
איך הייתה הדינמיקה שלכם בתחילת הדרך ואיך היא השתנתה?
עומר: "באחד מימי הצילום הראשונים של הסדרה, אלירן הגיע מודאג ואמר לנו 'אין דינמיקה טובה ביניכם, אתם לא חבורה'. היום הסדרה כבר נכתבת מעצמה, איפה שאנחנו נגמרים הדמות מתחילה. הגורלות נקשרו זה בזה באופן קוסמי. פגשנו את האנשים האלה לפני עשור והיום הם דמויות מרכזיות בחיים שלי. עם כל ההבדלים, בגיל וברקע".
ישראל: "המשמעות של 'שבאבניקים' זו הרביעייה הזו. אנחנו מפלצת בעלת ארבעה ראשים שעוברת דברים יחד כבר כמעט עשור. כל אחד מאיתנו מגיע מרקע שונה לגמרי, אבל אנחנו נכנסים פנימה, לא רואים אחד את השני מאחורי פילטר. אנחנו חברים מאוד-מאוד טובים, גם אם יש ויכוחים פה ושם - אנחנו לוקחים רגע אחורה ובסוף מתחבקים ופותרים".
אורי: "הדינמיקה היא לא רק בינינו, אלא גם עם אלירן. אם תגיעי לסט, לא תרגישי שיש שחקנים ויש במאי. זו קבוצה אחת. כל אחד יודע מה הוא צריך לעשות. המשפט שאלירן אמר הכי הרבה בצילומים זה: 'נעשה עוד טייק לביטחון'. אנחנו כל כך מכירים את הדמויות ואחד את השני. זכינו, זה לא ככה בדרך כלל. זה מצרך נדיר להצטלם כרביעיה, שכולם דמויות ראשיות, בלי אגו ובלי קטנוניות. להיות שם אחד בשביל האחר".
ישראל: "לפעמים יש קלאשים. זה טבעי, זה בסדר, אנחנו מתפתחים מתוך הדבר הזה".
עומר: "מי שלא רב קצת לא אוהב. אחרי שרבים, עוברים דברים, משלימים, מתחבקים. נהיים קרובים יותר".
הפרק האחרון בסדרה עוסק במלחמה, העלילה שלו מתקיימת בשבעה באוקטובר, בשבת השחורה עצמה. איך היה בשבילכם החיבור הזה?
דניאל: "אחרי שבעה באוקטובר אלירן ישב עם עצמו וכתב פרק על המלחמה. זה הפרק האחרון של העונה, שכל הדרכים מובילות אליו. הוא עבד על העונה הזאת שלוש שנים. בתוך חודשיים הוא כתב פרק שעוסק בשבעה באוקטובר. זה מראה את ההתחשבות במצב, את הרצון לעסוק במלחמה בתוך יצירה על בחורי ישיבה. להגיד שזה 'בגלל החרדים' זה כמו לא לראות את הפרק האחרון של העונה. זה לפספס את המטרה. כמו שנאמר, יש כל מיני אנשים בחברה החרדית. לא צריך להזכיר ארגונים כמו זק"א ועזר מציון שעושים עבודת קודש, שנתנו את נשמתם ופגשו את המוות מקרוב מאוד בתקופה הזאת. אלירן מלכה בורך באהבת אדם גדולה. יש כאן רובד מעל. אנחנו מרגישים שליחות".
"בתקופה של להיות או לחדול"
הריאיון עם ה"שבאבניקים" מתקיים במקביל לסערה שעורר ביום שני האחרון יו"ר יהדות התורה, השר יצחק גולדקנופף, אחרי שנצפה רוקד יחד עם בחורי ישיבות לצלילי השיר "נמות ולא נתגייס". "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים", שרו הבחורים וגולדקנופף חגג איתם. הסרטון הזה, כמו גם הגינויים שהגיעו מימין ומשמאל אחרי שפורסם, הוא סמן לעוצמת ולמהירות הרוח שנושבת בסערת חוק הגיוס. בצל המלחמה, הסוגיה הזו מעולם לא הייתה כה בוערת. שחקני "השבאבניקים" נדרשים הפעם להתייחס לנשיאה בנטל, גם בריאיון וגם בסדרה עצמה.
"כשאני נשאל על זה אני חייב להגיד משהו - נקודת המוצא שלי היא כבוד", מציין פרלמן. "ב'שבאבניקים' אני מייצג עולם שהוא לא שלי. אם אני 'שואל אותו' בשביל לספר משהו, אני חייב לעשות את זה ביראת כבוד מטורפת. נקודת המבט שלי היא לא שיפוטית, היא רכה ומקבלת. זה לא מה שגדלתי עליו, מן הסתם. למרות שמצופה ממני להביא ייצוג רדיקלי, במקום הזה אני מאוד רך, רואה את השכבות שלהם ויכול להבין את המכאובים שלהם".
הוא ממשיך: "מצד שני, אני לא יכול להתעלם מהכאב האמיתי שקיים. האח הקטן שלי עשה יותר מ-200 ימי מילואים. הוא במילואים, והוא עשה מילואים מעל 200 ימים, כי אין מספיק חיילים בצה"ל, בזמן מלחמה, ויש בחורי ישיבה שצריך אותם, ולא מתגייסים. אז אי אפשר להתעלם גם מהכאב הזה. בסוף החוכמה היא להבין שאנחנו בני אדם, שאנחנו יצורים אמביוולנטיים, שאנחנו צריכים לדעת להחזיק את המכאובים ביחד. בחברה החרדית יש כל מיני סוגים של אנשים. יש להם דיאלוג בינם לבין עצמם על הנושא הזה ויש כל מיני דעות ורעיונות על איך לתרום למדינה. כמו שהפוליטיקאים עושים לנו עוול, הרבה פעמים הם גם עושים עוול לקבוצה שהם שואפים לייצג. בסוף מייצג אותם קול אחד, מאוד קיצוני, שלא בהכרח משקף את המגוון. יש מגוון גדול".
"אנחנו סוג של סדרה פוליטית, לא כיוונו לשם, אבל נקלענו לסיטואציה", אומר אטיאס ומספר על מכרים שלו, חרדים, שהתגייסו. "השיח מקטב. הוא גומר אותנו. ההיסטוריה חוזרת, הוויכוחים, הסכסוכים. אנחנו נפסיד הכל, נפסיד את עצמנו, את מה שאנחנו ואת מה שעשינו. בית המקדש נחרב על שנאת חינם. יש לי צמרמורת עכשיו שאני מדבר איתך. יש לי חברים מכל קצוות הקשת הפוליטית וקשת האמונה, חברים שהם אפיקורסים מוחלטים. זה לא משנה. אני רואה בני אדם. נמאס שרואים אנשים מאחורי פילטרים".
לייזרוביץ' ממשיך באותו קו, אך משתמש במילים תקיפות יותר, כשהוא מספר על חבריו שקורסים תחת הנטל. "צריך לראות את האחר ואת התרבות שלו. אבל אני גם רואה את הסביבה שלי. אנשים קורסים. קורסים זו מילה עדינה. אנשים עושים מילואים, סוגרים עסקים, בתים התפרקו, נשים מחזיקות ילדים לבד. אי אפשר להתעלם מזה. הכעס והאכזבה הם מול מי שחי במדינה הזאת, שיש לו יכולת לתרום מכושרו ומגופו למען הגנה על המולדת - והוא לא עושה את זה. הרוב הם חרדים. אבל את אותה טענה אני יכול להעלות גם מול אנשים שהם לאו דווקא חרדים ולא רוצים להתגייס".
"הסבים והסבתות שלי לא רצו להיות פרטיזנים", לייזרוביץ' קובע. "הם לא רצו בגיל 16-15-14 להחזיק נשק. אבל אנחנו במצב של להיות או לחדול. כל מי שיכול לתרום למלחמה הזאת, ראוי שיתרום. זו מלחמת קיום. הרב של האחיין שלי הוא קצין בקרבי. כן, זה עוול שמכלילים חברה שלמה. יש גם אנשים שיש בהם את הרצון להתגייס והם במצוקה כי הם צריכים לצאת מול הסביבה שלהם. זה נושא מורכב. אני רואה את הרבדים שלו. אבל כאמור, אנחנו בתקופה של להיות או לחדול, תקופה שדורשת אומץ ותושייה כדי להמשיך להתקיים פה. אין ברירה אחרת. נערים בנובה הפכו בעל כורחם ללוחמים. זו המציאות שלנו. היא קשה ומדממת. אנחנו לא יכולים להתעלם ממנה".
גד מבקש לתת זווית אחרת. "לפני שבעה באוקטובר הצטלמתי לסדרה 'המזח', שמספרת את סיפור הגבורה של לוחמי המוצב בתעלת סואץ ב-73'", הוא משתף. "יצא שהיו שם חיילים שנשלחו מטעם הרבנות הצבאית כדי להשלים מניין בתפילות בחגים. לא לוחמים שאיכשהו מצאו את עצמם נלחמים ונכנסים תחת האלונקה. אם אנחנו מסתכלים על הלילה של התקיפה מאיראן - חומר הנפץ שנשלח אלינו וכיפת ברזל שיירטה את הרוב - ואף נפש לא נפגעה. זה באמת קודם כל בזכות הצבא וכוחות הביטחון שבלעדיהם לא היינו פה היום, אבל מצד שני, אם אני עושה רגע זום אאוט, יש פה השגחה. זה משהו שהוא מעל השכל. יש שמירה פיזית שנעשית על ידי כוחות הביטחון ויש שמירה רוחנית שנעשית על ידי לימוד התורה וקיום המצוות".
"קטונתי מלהיות זה שימציא את הנוסחה", אומר גד בנושא האיזון. "אנחנו גם לא בעמדה הזאת, אנחנו שחקנים שמספרים סיפור. אנשים חכמים ומנוסים מאיתנו מנסים". "העולם הוא גשמי וגם רוחני", מבקש אטיאס לסכם. "גם תורה וגם צבא. כשהגשם יורד אנחנו רואים אותו, אנחנו לא רואים את הרוח, אבל זה לא אומר שהיא לא קיימת".
"שבאבניקים" זמינה לצפייה ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-NEXT TV
תגובות