ישראל עומדת בפני סיכונים ביטחוניים עצומים, חיצוניים ופנימיים, משמעותיים יותר מאשר אלו בפניהם עומדת כל מדינה דמוקרטית. לשם התמודדות עם הסיכונים הפנימיים הקימה ישראל ארגון ביטחון פנים חזק, השב"כ, בעל סמכויות חקירה, מעקב ואיסוף מידע נרחבות. כך, למשל, רשאי השב"כ לחדור מרחוק למחשבים ולחפש בהם מידע בצורה סמויה. השב"כ גם אוסף היקף עצום של מידע על נתוני תקשורת. ההצטברות עצומת הממדים של מידע זה, בשילוב היכולות הטכנולוגיות המתקדמות של השב"כ, מביאה לכך שיש לארגון גישה למידע רב על כל אזרח ישראלי. במשבר הקורונה נחשף, למשל, כי השב"כ מסוגל לאתר את מיקומו של כל אזרח ישראלי באמצעות מעקב אחרי מיקום מכשיר הטלפון הנייד שלו, ולזהות מי האנשים שבסביבתם שהה.

לשב"כ גם סמכויות נרחבות בתחום החקירה. השב"כ רשאי למנוע פגישה בין חשוד הנמצא בחקירה ובין עורך דינו, להאריך את תקופת המעצר לפני הבאה בפני שופט, ולקיים דיון בהארכת מעצר בלא נוכחות החשוד. עוד מוסמך השב"כ לקבוע את הסיווג הביטחוני של נבחרי ציבור ומשרתי ציבור.

סמכויות ניכרות אלו שניתנות לארגון חשאי מחייבות יצירת מנגנוני פיקוח מתאימים, על מנת להבטיח שייעשה בהן שימוש רק לטובת הייעוד שלשמן ניתנו, וכדי למנוע שימוש בהן לרעה נגד אנשים וקהילות בישראל. בגלל חשאיות הארגון ואופי פעולותיו, המנגנונים הרגילים של הפיקוח, הכוללים את ועדת החוץ והביטחון, בתי המשפט, החברה האזרחית והעיתונות, אינם תמיד אפקטיביים. חשובים לא פחות מנגנוני הפיקוח הפנימיים בשב"כ - מבקר השב"כ, היועץ המשפטי של השב"כ, וכמובן "רוח המפקד" שמשרה ראש השב"כ והתרבות הארגונית שהוא מנהיג.

אסור שכלי השב"כ יהיו בידי פוליטיקאי בלבד

השב"כ עבר תהליך שידוד מערכות רציני בעקבות פרשיות כמו "קו 300" ועיזאת נאפסו בשנות ה-80 של המאה הקודמת, והחליף את תרבות השקר שאפיינה אותו בהפנמה של חשיבות ריסון כוחו בחברה דמוקרטית. מתוך תפיסה זו, למשל, מהסס השב"כ להשתמש ביכולותיו למאבק בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית.

הסמכויות הנרחבות של השב"כ יוצרות פיתוי לשר הממונה על השב"כ – ראש הממשלה – להכווין את ראש השב"כ לעשות שימוש בסמכויות אלו על מנת לפגוע ביריביו הפוליטיים, או לדכא יחידים וקבוצות שנתפסים כלעומתיים לשלטון.

בימים האחרונים התפרסמו טענות מפי ראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, כי ראש הממשלה נתניהו הורה לשב"כ לעשות שימוש ביכולותיו וסמכויותיו לפגוע ביריביו הפוליטיים (טענות אלו הוכחשו, לפחות בחלקן, על ידי ראש הממשלה). כדי להגן על השב"כ מפני התערבות פוליטית, כולל חוק השב"כ הוראה מיוחדת הקובעת כי "השירות יפעל באורח ממלכתי; לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים". הוראה זו, שאין לה מקבילה בחוקים העוסקים בארגונים שונים בממשלת ישראל, לא רק שאוסרת על הארגון לפעול באופן בלתי ממלכתי, אלא שהיא מגבילה גם את הדרג הפוליטי מלהורות לארגון לפעול כך. למעשה, הכנסת ביקש להעניק לראש השב"כ ולארגון הגנה מפני התערבות פוליטית, ולאפשר לראש השב"כ לסרב להיענות להוראות "פוליטיות" של ראש הממשלה.

סמכות ייחודית זו יוצרת מתח מובנה בין ראש הממשלה לראש השב"כ. ראש השב"כ מחויב לבצע את מדיניות הממשלה, אך אין הוא חייב לבצע את כל ההוראות של ראש הממשלה, כאשר הוראות אלו נראות לו פוליטיות ונוגדות את עיקרון הממלכתיות הקבוע בחוק.

חשיבות השימוש בסמכות

ראש השב"כ אינו "משרת אמון" של ראש הממשלה. חשוב, כמובן, כי ישררו ביניהם יחסי עבודה מבוססי אמון מקצועי, אך לראש השב"כ מידה מסוימת של עצמאות אל מול ראש הממשלה. עצמאות זו מחוזקת עוד יותר לאור תקופת המינוי של ראש השב"כ – חמש שנים – הארוכה יותר במכוון מתקופות הכהונה של הכנסת ובלתי תלויה בחילופי ראש הממשלה. אכן, לממשלה סמכות לקצר את משך הכהונה, ולהעביר את ראש השב"כ מתפקידו. אך בסמכות זו בוודאי צריך לעשות שימוש מצומצם, ורק משיקולים ענייניים. אם לא כן, בכל פעם שראש השב"כ לא ייענה לדרישותיו של ראש הממשלה, יוכל זה האחרון פשוט להביא להדחתו מתפקידו ובכך נרוקן את חובת הממלכתיות מתוכנה.

אי אפשר להפריז בחשיבות עצמאות זו של ראש השב"כ. עצמאות זו היא המבטיחה כי השב"כ לא יהפוך למכשיר פוליטי נגד מתנגדי המשטר, דוגמת ה"משטרות החשאיות" של דיקטטורות. עצמאות זו מפני פוליטיזציה היא גם זו המאפשרת לשב"כ לגייס לשורותיו את מיטב אזרחי ישראל, במנותק מעמדותיהם הפוליטיות. עצמאות זו היא המבטיחה כי עיקר מעייניו של השב"כ ימוקדו במשימתו המרכזית: הגנה על ישראל מפני אויביה. השמירה על ממלכתיות השב"כ היא קריטית לשמירה על ביטחון ישראל ועל החירות של אזרחיה. אם לא נשמור עליה, השב"כ לא ישמור עלינו.

>>> פרופ' עמיחי כהן הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה; ד"ר ערן שמיר-בורר הוא מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה