החוק שעבר בכנסת ושמשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים מסמן את סוף הרעיון של מערכת משפט עצמאית, מקצועית ובלתי תלויה. אם כיום, הוועדה בנויה על בחירת מועמדים בהסכמה רחבה בין השופטים ובין הקואליציה (לכל אחד מהם יש וטו בבחירת שופטים לעליון ונדרש רוב של שבעה מתוך תשעה חברים בוועדה), בנוסח החדש, השופטים הופכים להיות ניצבים – כוחם יורד לאפס, נציגי לשכת עורכי הדין מוצאים ומוחלפים בשני עורכי דין ("נציגי ציבור") אותם יבחרו הפוליטיקאים (אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה), וכל בחירת השופטים הופכת למסחרה פוליטית. על-מלא. לא תהיה כל משמעות לכישורים, ליכולות או לשיקולים מקצועיים.
כל שהקואליציה צריכה כדי למנות שופטים לבית המשפט העליון, זה קול אחד מהאופוזיציה (או של חבר הכנסת או של נציג הציבור שייבחר על ידה). בחירת השופטים תהפוך לדילים פוליטיים. ואם זה לא חמור מספיק, אם לא תהיה הסכמה בין הצדדים תוך שנה, מוצע מנגנון שאיני מכיר כמותו באף מדינה דמוקרטית: כל אחד מהצדדים יוכל להביא שלושה מועמדים – לא משנה כמה קיצונים או מה כישוריהם – והצד השני יהיה חייב (!) לבחור אחד מהם. דמיינו, לצורך הדוגמה, את איתמר בן גביר, טלי גוטליב או כנרת בראשי כמועמדים. כולם כשירים לכהונה בעליון (כי כל שנדרש זה 10 שנות ניסיון בעריכת דין). מנגנון זה לא מעודד הסכמה, אלא דווקא שיתוק, כדי להגיע ל"דד-לוק" ולהכניס את השופט ה"אחד" שכל צד רוצה. התוצאה: נקבל בית משפט עליון שאינו רק פוליטי על-מלא, אלא גם מקוטב באופן קיצוני.
לערכאות הנמוכות, לפי החוק, יהיה צורך בקול אחד של שופט. טוב, אחרי שישתלטו על תפקיד נשיא בית המשפט העליון, גם הקול הזה יהיה מובטח לפוליטיקאים, אך ברור שהדומיננטיות הפוליטית תחלחל גם לערכאות הנמוכות. דמיינו שופט שדן בתביעת לשון הרע של פעילת מחאה נגד חברת כנסת, או שופט שדן בהארכת מעצר של מפגין, של ערבי או של מתנחל. כאשר הפוליטיקאים שולטים בקידום המקצועי ובבחירת השופטים, שיקולים פוליטיים עשויים להשפיע על עבודת השפיטה.
לכן, צריך להבין: פוליטיזציה היא לא סתם איזו מילה גסה. זו סכנה אמיתית לעצמאות שיפוטית.
תמרוץ פוליטיזציה ולא מקצועיות במינוי שופטים
מובילי המהלך מנסים לשכנע אותנו בכל מיני מעשיות כאילו מדובר ב"פשרה היסטורית" ובחוק אבולציוני ולא רבולוציוני. לשם כך, הם טוענים כמה טיעונים, שכולם, איך נאמר בעדינות, לא מדויקים:
ראשית, נטען, שהנוסח החדש משמר את הרוב המקצועי בוועדה. לכאורה, יהיו עדיין חמישה משפטנים בוועדה מתוך תשעה חברים – שלושה שופטים ושני משפטנים "נציגי ציבור", אך הבעיה היא שאין שום ערובה שנציגי הציבור יהיו עצמאיים. למעשה, מבחינת תמריצים, סביר להניח שהם לא יהיו עצמאיים כלל (אחרת לא ייבחרו). ולראייה, כל ההצעות שביקשו להבטיח כי הנציגים יהיו מקצועיים ועצמאיים (למשל, שופטי עליון או נשיאי מחוזי בדימוס) – נדחו על הסף במהלך הליך החקיקה. למעשה, כל הצעות הפשרה שאינן קוסמטיות נדחו.
שנית, נטען, למשל על ידי ח"כ שמחה רוטמן במליאת הכנסת, כי בניגוד להצעת החוק הקודמת, הקואליציה לא יכולה למנות לבד שופטים. זה לא נכון. לפי החוק, בקואליציה רחבה (80 ח"כים ומעלה), הקואליציה תשלוט בבחירת שני נציגי הציבור ולא יהיה וטו לאופוזיציה. כלומר, הקואליציה לבדה תוכל למנות את כל שופטי העליון.
שלישית, נטען שמדובר בפשרה, שכן תחולתו של החוק נדחתה לכנסת הבאה ולא תחול באופן מידי. זו הסחת דעת. משפטית, מרגע שהכנסת כבר בחרה את נציגיה לוועדה לבחירת שופטים, השר לוין לא יכול לשנות הרכב הוועדה בתחולה מידית. זה יהיה שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק, ואילו זה היה קורה ממילא בית המשפט היה קובע שהחוק יחול רק מהכנסת הבאה. לוין יודע את זה ולכן הוא ממש התעקש לא למנות חברים לוועדה עד שנכפה עליו לעשות זאת במסגרת ההסכמות בבית הנשיא.
רביעית, נטען, שהתחולה הנדחית משמעותה שלא מדובר בפגיעה קשה בדמוקרטיה. אך גם בהינתן התחולה הנדחית יש נזק לא מבוטל וכמה השלכות מידיות: קודם כל, לוין יפסיק לשתף פעולה עם הוועדה הנוכחית וינתק עימה מגע. זה יפגע בכל האזרחים. כמו כן, הוא יעשה דה-לגיטימציה להרכב הנוכחי וכל פסיקה שתתקבל הקואליציה תגיד שאינם מכירים בה, שכן ניתנה על ידי שופטים שלא מונו לפי ההרכב החדש (זה לא תרחיש בדיוני, אני מזכיר כי הקואליציה לא מכירה בנשיא בית המשפט העליון הנבחר). לבסוף, המסר לכל השופטים יחלחל כבר מעכשיו. שופט שירצה להתקדם עשוי כבר עתה לשקול שיקולים פוליטיים, ולכך מתחבר גם נציב התלונות על השופטים שייבחר על ידי הקואליציה. המסר הוא ברור – אנחנו הפוליטיקאים בוחנים אתכם ואחראים על הקידום שלכם.
אין פה שמרנות משפטית - להפך
טיעון מרכזי בעד השינוי פורסם אתמול (חמישי) על ידי פורום קהלת ולפיו שינוי שיטת בחירת השופטים ישקם את אמון הציבור במערכת המשפט. אין בדיחה יותר עצובה מזה. הדבר האחרון שתביא פוליטיזציה של בחירת השופטים זה לשיקום אמון הציבור במערכת המשפט. הרי אמון הציבור במערכת המשפט גבוה לאין-שיעור מאמון הציבור במערכות הפוליטיות, הנושק לרצפה. פוליטיזציה של מערכת המשפט לא תקדם את אמון הציבור במערכת המשפט, אלא תרסק אותו. בדיוק כפי שקרה בארצות הברית. לשם הקואליציה מוליכה אותנו.
איני יודע מה בית המשפט יעשה, ומתי ידון בחוק. שאיפתי היא שחוק זה יבוטל בהקדם בכנסת הבאה. אולם, בכל מקרה, לדעתי, החוק סותר חזיתית את עקרון העצמאות השיפוטית ואת עקרון הפרדת הרשויות בשל הפוליטיזציה המוחלטת של בחירת השופטים לבית המשפט העליון. לכן, מדובר בחריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת ובית המשפט מוסמך לפסלו.
מה שברור, זה שזה לא דיון על תפיסת עולם שמרנית. אין שום דבר שמרני בקידום מהלכים דרמטיים בעת מלחמה (בטח בהינתן התחולה הנדחית). בית המשפט שנקבל בעוד מספר לא רב של שנים הוא הדבר ההפוך משמרנות – נקבל בית משפט קיצוני ומקוטב עם פסיקות סותרות. זהו דיון על נאמנות פוליטית. כשם שהקואליציה רוצה "אומרי הן" כיועצים משפטיים, בשירות המדינה, במערכת הביטחון ובמערכות אכיפת החוק – זה גם מה שהם רוצים בבית המשפט. וזה יהיה אסון לדורות.
>>> פרופ' יניב רוזנאי הוא מנהל אקדמי משותף במרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, שבאוניברסיטת רייכמן
תגובות